תמונת מצב עגומה

הדאגה הגדולה של כל אחד מאתנו לפרישה בכבוד, גוברת ככל שאנו מתבגרים. מצב החיסכון הפנסיוני בישראל בעייתי. לפי נתוני ארגון הג'וינט ועמותת אשל, ב-2010 רק 34% מהקשישים קיבלו פנסיה שוטפת – וגם זו עמדה על סכום נמוך יחסית – 5,000 שקל בממוצע

הדאגה הגדולה של כל אחד מאתנו לפרישה בכבוד, גוברת ככל שאנו מתבגרים. התופעות של "פירמידות" במשבר שקרו השנה, הסדרי החוב הנלווים לכך, לרבות "תספורות" במיליארדי שקלים שקרו בשנים האחרונות, מגבירים את המודעות לתלות של כספי הפנסיה שלנו בביצועים ובהחלטות של הגופים המנהלים את כספי הפנסיה. אך עוד לפני גל ה"תספורות" האחרון, מצב החיסכון הפנסיוני בישראל היה בעייתי. לפי נתוני ארגון הג'וינט ועמותת אשל, ב-2010 רק 34% מהקשישים קיבלו פנסיה שוטפת – וגם זו עמדה על סכום נמוך יחסית – 5,000 שקל בממוצע.

לפני 17 שנה, ב-1995, האחריות לפנסיה הועברה מידי הממשלה לידי אזרחי המדינה. רוב המשק עבר אז ממודל של פנסיה-תקציבית, ששולמה מתקציב המדינה, לפנסיה-צוברת, שהתשואה בגינה תלויה בביצועי שוק ההון. התוצאה: אם בעבר שכירים יכלו לצפות לפנסיה בשיעור של עד 70% מהסכום שהשתכרו ערב פרישתם, לאחר הרפורמה צנח שיעור זה, וחוסכים רבים הופקרו לחסדי השוק. למשל, עובדים שפרשו בשנת 2008, ספגו פגיעה של עשרות אחוזים בפנסיה עקב המשבר הכלכלי. גם הריבית הנמוכה במשק, שהנהיג בנק ישראל בשנים האחרונות, "תורמת" לפגיעה בחסכונות ולתמונת מצב עגומה של החיסכון הפנסיוני.

אם כך, היערכות להגנה טובה יותר על הפנסיה היא צו השעה. שיטת התגמול של מנהלי ההשקעות בגופים הרלבנטיים, שלפיה, התגמול מושתת על בונוסים גדולים על הצלחות, ללא סנקציות מקבילות במקרי כישלון – מצריכה שינוי מהותי. שיטה זו מעודדת נטילת סיכונים גבוהים לצורך השגת תשואה גבוהה. השיטה הזו אף מואצת בשל הריבית הנמוכה במשק, המעודדת איתור השקעות שעשויות להניב תשואה גבוהה יחסית, תוך נטילת סיכון גבוה שעלול לפגוע קשות בחוסכים.

לפיכך, יש לאמץ בשוק הפנסיוני שיטה יעילה יותר, שתתגמל את מנהלי ההשקעות על ביצועיהם לטווח ארוך בלבד. כך יינתן להם תמריץ לתכנון ארוך טווח, תוך עידוד פעילות השקעות שקולה יותר והקטנת הסיכון הכרוך בה.

הלקוח הקטן מסבסד

גם מודל דמי-הניהול הקיים היום מצריך שינוי. מעסיקים גדולים וועדים חזקים במשק משתמשים בכוח הצרכני שלהם כדי לקבל הטבות משמעותיות בדמי-הניהול של עובדיהם. אך את המחיר משלמים לרוב חוסכים פרטיים ו"קטנים", שאין להם קבוצת-לחץ. כך נוצר סבסוד צולב, שבו הלקוח הקטן מסבסד בדמי-הניהול הגבוהים שהוא משלם את הלקוח החזק וה"מסודר". זאת, ללא קשר לאיכות הביצועים בתיק. פנסיה היא במקרים רבים הנכס החשוב ביותר עבורנו. אם לא נתעורר בזמן, הפגיעה בחסכונות הציבור רק תלך ותחמיר, והחוסכים עלולים לעמוד בעתיד בפני שוקת שבורה. על הרגולטור והגופים המוסדיים לפעול בהקדם כדי להגן על מה שנותר מהפנסיה שלנו.

הכותב, צביקה גנדלמן, משמש משנה למנכ"ל בחברת הלפרין יועצים HMS