מנהל סיכונים בשוק ההון – עניין של תדמית?

אחת לכמה חודשים רועשת הארץ נוכח חשיפה של פרשיית אי סדרים במוסדות פיננסיים שונים. התקשורת הכלכלית יורה חיצים לכל חשוד מיידי וכל אספקט אפשרי נבחן ונדון לעומק. מומחים בתחום מדברים על ניהול סיכונים והיכולת לאתר בזמן או למנוע את התקלה, המחדל או המעילה. בתום הדיבורים הכל נרגע וחוזרים לשגרה.

עוד בשנת 1997 הורה המפקח על הבנקים, לחייב את הבנקים למנות מנהל סיכונים בדרג של הנהלת הבנק ולהקים תשתית תמיכה ניהולית לעניין זה, כולל הגדרת מחויבות הדירקטוריון, ניסוח מדיניות ניהול סיכונים לבנק, הגדרת דו"חות חשיפות והכללת התחום בתוכנית העבודה השנתית של הביקורת הפנימית של הבנק. הבנקים, יישמו את ההוראות של המפקח וביצעו שינויים מהותיים במטה הארגוני על מנת להעצים את תפקידו של מנהל הסיכונים. יישום הוראות באזל 2 בשנים האחרונות רק חזק את מערכי ניהול הסיכונים בבנקים ובימים אלה הבנקים עומדים בפני הוראות נוספות המכונות "באזל 3" שנועדו שוב לחזק את מעמד מנהל הסיכונים ומקצוע ניהול הסיכונים בארגונים אלה.

בחברות הביטוח, יישום הוראות בעניין ניהול סיכונים היה קצת יותר איטי. כבר בתחילת שנות ה-80, במסגרת חוק הפיקוח על הביטוח, חוייבו החברות למנות מנהל סיכונים. עם זאת, רק בשנת 2006 בעקבות פרסום הוראות הנוגעות לתפקידי מנהל הסיכונים בחברות הביטוח , ולקראת יישום הוראות Solvency 2 (הוראות המחייבות יישום מדיניות ונהלים ברורים לגבי ניהול הסיכונים והקצאת ההון כנגד סיכונים בחברת הביטוח), הקימו חברות הביטוח מערכי ניהול סיכונים להם ניתנו סמכויות נרחבות וכן השקיעו במערכות מידע מתאימות, כולל מינוי מנהלי סיכונים ראשיים (CRO's) מקצועיים .

למרות היישום האחראי של ההנחיות בתחום ניהול סיכונים בבנקים ובחברות ביטוח, ניכר כי ההפנמה של חשיבות מינוי מנהל סיכונים ומערכות תומכות לא חלחלה למוסדות פיננסיים אחרים, החשופים לאותן סכנות. בחברות שוק ההון, בתי ההשקעות והגופים המוסדיים האחרים עדיין אין מודעות מספקת לעניין זה. הסיבה לכך נעוצה ברגולציה לא אחידה שהתמקדה בתפקידי בקרה ולא בתפקיד של מנהל סיכונים בעל ראייה רוחבית וגיבוי מההנהלה, כולל גישה למשאבים מתאימים.

בחינת המצב מראה כי המודעות או הפנמת הצורך בניהול סיכונים ברוב החברות עדיין נמוכה יחסית. גם משברים מתוקשרים לא מסייעים להפנמת הנושא. בתי ההשקעות הגדולים מגלגלים מיליארדי שקלים של הציבור בהשקעות פיננסיות ברמות סיכון שונות ולמרות החשיפה המסוכנת, אין גיבוי במערך ניהול סיכונים הולם, גם אם פה ושם חלקם מינו מנהלי סיכונים ראשיים, מעבר לדרישה הבסיסית של הרגולטורים למינוי מנהל סיכונים בחברות הגמל בלבד..

שינוי אמיתי בעניין הזה יושג בעיקר בזכות גיבוי אמיתי, מהרגולטורים ומההנהלה. גם התדמית הנמוכה יחסית של תפקיד מנהל הסיכונים במציאות הנוכחית, אינה מסייעת לחברות להבין את החשיבות של התפקיד במערך הכולל של החברה . הדבר נעוץ בהעדר הפנמה ע"י מנהלים בצורך במנהל סיכונים. כנגזרת ישירה, בפועל אין לו סמכויות רבות, הוא אינו בדרג ההנהלה, הוא לא פועל תחת מדיניות מאושרת על ידי הדירקטוריון, והוא אינו מקבל תקציבים רבים לפיתוח מודלים, לרכישת מערכות מידע או לגיוס עובדים בעלי כישורים מתאימים.

המשמעות אינה פשוטה עבור הציבור, שחלק גדול מכספו, לאחר מהפיכת ועדת בכר, מנוהל על ידי גופים, שבהם תרבות ניהול הסיכונים אינה מפותחת דיה ואינה עומדת בדרישות בסיסיות המקובלות בבנקים ובחברות הביטוח. עניין זה צריך להדאיג כל אחד מאיתנו ובעיקר נתון לאחריותם הישירה של הגופים המפקחים, המפקח על שוק ההון במשרד האוצר, הרשות לניירות ערך והבורסה לניירות ערך.

לסיכום, רצוי שרשויות הפיקוח ינקטו עמדה בנושא הזה ויורו לכל הגופים המוסדיים והגופים הנוספים הפועלים בשוק ההון עם הכסף שלנו, ליישר קו עם הבנקים וחברות הביטוח ולשדרג את מעמד מנהל הסיכונים בכל הגופים המנהלים השקעות החשופות לסיכונים. אמנם מנהל סיכונים מקצועי ובעל סמכויות אינו תעודת ביטוח כנגד אירועי התממשות של סיכונים אבל הוא כן יכין את החברה יותר טוב כדי להימנע ממצבים אלה, למזער את החשיפה ובמקרה הצורך גם להתמודד עם תוצאות האירועים.

כותב המאמר הוא רו"ח דיוויד ברנשטיין, יועץ ומנהל פרוייקטים בכיר בהלפרין יועצים HMS