לא, זה לא מוקדם מדי לחשוב על פנסיה

תתעוררו, רק אתם אחראים על עתידכם

העובדה כי שיעור החיסכון הפרטי בישראל ירד משמעותית ב-30 השנים האחרונות, כנראה לא מטרידה את הישראלי הממוצע.

אף שהישראלים פורשים מהעבודה בגיל מוקדם יחסית ולמרות נתוני האבטלה הגבוהה יחסית בגילאי 45 פלוס – עדיין לא מחלחלת בקרב הצעירים התובנה שהם צריכים לדאוג ליום שבו ייצאו לחלוטין משוק העבודה, ורובם מפגינים קוצר ראות תכנוני באשר לעתידם. כל זאת, ביחד עם התארכות תוחלת החיים – אמורים להפוך את נושא הפנסיה לנושא בעל חשיבות גדלה והולכת בחיי כל אזרח.

עם המעבר ב-1995 מפנסיה תקציבית, שניתנה מתקציב המדינה ללא קשר לביצועי השוק, לפנסיה צוברת, שבה קצבת החיסכון בגיל הפרישה תלויה בהפקדות החוסך ותשואות שוק ההון, בעצם הועברה האחריות בעניין זה מהממשלה לאזרח הפרטי. התובנה הראשונה הנובעת מכך היא שבעצם ברוב המקרים, אין כיום גבול תחתון לכספי הפנסיה שיגיעו לחוסך המתמיד אחרי אי אלו עשרות שנות חיסכון, למעט קצבת הזקנה שעומדת כיום על קצת יותר מ-2,000 שקל ליחיד ו-3,000 שקל לזוג.

לפי מחקר של OECD, החוסך הישראלי יזכה לקצבת פנסיה של פחות מחצי המשכורת, וזאת בניגוד למה שחלק גדול מהציבור חושב, מאמין ומקווה. נתון זה נמוך יחסית לשיעור החיסכון המקובל במדינות המפותחות, וכן יחסית לעומת מה שהיה מקובל בעבר, לפי הפנסיה התקציבית, בשיעור של 70%. תובנה נוספת שראוי להביא בחשבון היא שתוחלת החיים שנמצאת בשנים האחרונות בקו עלייה, משפיעה באופן ישיר על רמת החיסכון שלנו. צריך לזכור שבקרנות הפנסיה קיים מקדם התאמה המתאים את הקצבה לתוחלת החיים, כך שככל שהתוחלת עולה – קצבת החיסכון תקטן.

זאת ועוד, מועד הפרישה של העובד הוא דבר משמעותי שלא תמיד החוסכים מביאים בחשבון, מכיוון שיתרת החיסכון הפנסיוני מושפעת באופן דרמטי מהביצועים והתשואות שהושגו במועד זה. לדוגמה, כספי החיסכון של עובד שפרש בתקופת המשבר הכלכלי של 2008 נחתכו באופן חד לאור ביצועי השוק. מאידך, פרישה במועד של תשואות שוק גבוהות תיטיב עם יתרת החיסכון הנצבר של העובד הפורש.

המסקנה הישירה היא שהזמנים שבהם המדינה דאגה בשבילנו לפרק הרביעי והחמישי של חיינו – חלפו מהעולם. האחריות עברה אלינו. לאף אחד מאתנו אין יותר את הפריווילגיה לא לדעת מה גובה התשואות שאנו מקבלים, מה עלות דמי הניהול מהצבירה או מהחיסכון החודשי, את ההבדל בין קרן פנסיה לביטוח מנהלים, ועוד מושגים שישפיעו באופן משמעותי על איך תראה רמת החיים שלנו כשנגיע לגיל 60.

יתרה מזאת, ראוי שכל אחד ואחד מאתנו ידאג לעצמו לחיסכון פנסיוני מגיל צעיר, ויותר מכך – לתאם ציפיות לגבי החיסכון הצפוי שנקבל בגיל מבוגר, ואולי להתאים את רמת החיסכון הנוכחית לצרכים העתידיים כפי שהוא רואה אותם. כמו כן, ייטיב לעשות מי שיתכנן את מועד הפרישה ככל שניתן לתקופת שגשוג וצמיחה, כך שגם פירות החיסכון הפנסיוני יהיו מיטביים עבורו.

כשם שאנו מבינים את הצורך והחשיבות לקום בבוקר וללכת לעבודה בכל יום כדי לכלכל את עצמנו בהווה, באותו כובד ראש עלינו להתייחס לניהול החיסכון הפנסיוני שלנו – כסוג של עבודה שיש לתכנן לבצע ולדאוג לה מראש, כדי להגיע מוכנים לפרק החיים שלאחר הפרישה עם הציפיות הנכונות ומקסימום התועלות, כדי שנוכל לחיות בעתיד בכבוד הראוי לכך.

הכותב הוא המשנה למנכ"ל הלפרין יועצים (HMS)

המאמר פורסם ב- themarker ב- 13/12/2011