יש הרבה יותר זמן, אז למה אין לנו זמן?

איננו עוצרים רגע לחשוב כיצד הטכנולוגיה יכולה להביא לעובד יותר אושר ולהפוך את הארגון לסביבת עבודה טובה יותר ויעילה יותר

אין לנו זמן? מנהל בדרג ביניים במגזר העסקי בתחילת שנות ה-80, לו היה מוקפץ במכונת זמן לזמן הנוכחי, לאחד ממגדלי העסקים של תל אביב, היה משתגע מרוב התייעלות. פגישות שבשבילן הוא היה נוסע שעתיים מתל אביב לירושלים וחזרה, ניתן לעשות כיום עם קולגות בשיחת ועידה וידאופונית, שלא לדבר על הטיסות שלו לארה"ב שהיו נחסכות.

את כל תיקוני הגרסאות למסמך שהדפיסו במכונת כתיבה, עושים כיום בשניות על המסך. במקום להישאר עוד שעה במשרד להחזיר שיחות, עושים אותן בדרך הביתה. בדרך הביתה לא צריך לעצור בסופר, כי כבר הזמנו את המוצרים באינטרנט, ולא צריך לעבור בשלוש חנויות להשוות מחירים, כי גם את זה עשינו בלחיצת כפתור. גם לא נצטרך לעבור במשרד לקחת את המסמכים ששכחנו בדרך לפגישה אצל הלקוח, כי אפשר למשוך אותם מהמייל. "מה נשאר לכם לעשות?" הוא שואל. "אתם בטח עובדים שלוש שעות ביום והולכים הביתה. "זהו, שלא", אנחנו עונים לו.

האמת היא שלמרות מהפכות טכנולוגיות מדהימות, שמאפשרות לנו לנצל את הזמן בצורה טובה יותר לאין שיעור ממה שנוצל לפני 30 שנה, אנחנו לא עובדים פחות ולא מרגישים יותר סיפוק בעבודה או נהנים יותר מהחיים. יש שיטענו ההיפך. החידושים הטכנולוגיים נופלים עלינו אחד אחרי השני, נספגים עד מהרה בשגרת היומיום, כך שאנחנו כבר לא שמים לב אליהם. לא רק שאין לנו יותר זמן, רבים מאתנו מרגישים שיש להם פחות זמן, וכל שנייה מבוזבזת היא פשע. שמנו ארוחה לחימום במיקרו, צריך למצוא דרך יעילה להספיק משהו ב-75 השניות עד שהיא תתחמם. דף האינטרנט נטען קצת לאט, נפתח עוד אחד ונבדוק מייל. פסיכים לגמרי.

אנחנו מסתגלים לשינויים כל כך מהר, שאיננו עוצרים רגע לחשוב כיצד הטכנולוגיה יכולה להביא לעובד יותר אושר ולהפוך את הארגון לסביבת עבודה טובה יותר ויעילה יותר. אנחנו ממשיכים לעשות יותר ממה שעשינו קודם, ככל שהטכנולוגיה תאפשר, מבלי לחשוב אם זה הניצול היעיל ביותר של הטכנולוגיה החדשה או של הזמן שהתפנה בגללה.

למשל, ארגון שאנשיו פזורים במקומות שונים, יכול להפיק רווח גדול, גם במונחי זמן וגם במונחי כסף ממעבר לווידאו קונפרנסינג. עכשיו נשאלת השאלה מה נעשה עם הזמן שהתפנה. אפשרות אחת היא לכנס עוד ועוד ישיבות ולקבל עוד החלטות, נחוצות יותר או נחוצות פחות, פשוט כי אפשר. פשוט כי כך אנו מורגלים. זו אפשרות ברירת המחדל, וככזו היא גם השכיחה יותר. אפשרות אחרת היא לשים לב לעובדה שאמורים להתפנות לנו עכשיו שלוש שעות שבועיות ביומן, ו"להשתלט" עליהן באופן יזום, לפני שהשגרה תעשה זאת. נעשה זאת, למשל, על ידי כך שנחליט ששעתיים שבועיות יוקדשו ללימוד והעשרה של אותם מנהלים, ועוד שעה שבועית תוקדש לטובת שליחתם לחדר הכושר כדי להיות רעננים יותר וממוקדים יותר בעבודה.

לא צריך מחקר מדעי כדי להניח כי מי שעבודתו כוללת שימוש בטכנולוגיות השכיחות ביותר מפיק כיום בשעת עבודה פי כמה וכמה יותר מאשר הקולגה משנות ה-80. האם לא היה הגיוני יותר לנצל את הזמן לשיפור איכות החיים? כל אחד לפי העדפותיו. יש לא מעט מחקרים המעידים על חשיבות ניצול הזמן לדברים אחרים מאשר עמידה ביעדי ייצור ותפוקה, אפילו במקום העבודה. אלא שבפועל, רובנו דוחים את הדברים החשובים האלה מפני דברים דחופים ודוחקים יותר ביומיום.

עובדים ומעבידים שיידעו להיערך נכון יותר לניצול התייעלות טכנולוגית, שיטרחו להקדיש לכך מחשבה ולנצל זאת באופן המיטבי עבורם, יימצאו שהיא באמת יכולה לקדם רווחה ואושר אנושי, תוך שמירה על היתרון העסקי, אם רק נדע להיערך לכך נכון.

הכותב הוא משנה למנכ"ל הלפרין יועצים (HMS)

המאמר פורסם ב- themarker ב- 05/01/2012