המשכיות עסקית בעידן שאחרי מלחמת לבנון השנייה

אחד הסודות השמורים ביותר במערכת הפיננסית הוא שמאות מיליארדי השקלים שצברנו במשך השנים – בתוכניות חסכון, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קרנות נאמנות וקופות גמל – עלולים להיעלם ביום בהיר אחד. לאו דווקא בגלל הונאת ענק, מפולת חריפה או התמוטטות של הבנקים – אלא מסיבה שונה לחלוטין, שהסיכוי שתתרחש אינו נמוך יותר – קריסה של מערכות המידע של הגופים הפיננסיים

 

בפועל, החסכונות שלנו אינם אלא אוסף קטן של אותות אלקטרוניים הנשמרים על מצע אלקטרו-מכני. התלות במערכות המידע הולכת וגוברת ביחס ישיר להתקדמות הטכנולוגיה, עד לרמות אבסורדיות. התרגלנו כבר לשמוע את מוקדני שירותי הלקוחות למיניהם שאינם יכולים לספק שירות כי "המחשבים נפלו" למספר דקות. אבל איננו יכולים להעלות בדמיוננו את הכאוס שייווצר בעקבות קריסת מערכות קריטיות לפרקי זמן משמעותיים של שבועות ואפילו חודשים – מה שעלול להתרחש כעת.

כמעט ולא קיים היום ארגון גדול שלא השקיע לפחות מחשבה בנושא היערכותו למצב אסון. אולם, מרבית הארגונים נעצרו בשלב הדיבורים. ארגון שהטיל על איש מערכות המידע או התפעול שלו את המשימה החשובה של הכנת פתרונות התאוששות וגיבוי המתאימים למציאות החדשה, קיבל לרוב תוכנית "על הנייר" ובמקרה הטוב פתרון מקומי וייעודי, שרחוק מלהבטיח את שרידותו העסקית של כל הארגון.

ניסיון העבר מוכיח עוד, כי פרויקט התאוששות מאסון שבוצע על-ידי אנשי מערכות מידע יהיה בהכרח מוטה טכנולוגיה, בעוד שהפרמטר החשוב הוא הבנת התהליכים העסקיים בארגון. אפיון ותכנון פרויקט התאוששות מאסון חייב להתנהל מהזווית העסקית והניהולית, ורק מימושו יתבצע בידי אנשי הטכנולוגיה. בשטח, מתרחש תהליך הפוך, שבו אנשי מערכות המידע קובעים למעשה את הפרמטרים העסקיים, למשל אילו שירותים יינתנו ולאחר כמה זמן מרגע האסון – כפועל יוצא של פתרון המתעדף מחשבים ודיסקים בחדרי המחשב.

משום כך, רק מעורבות אישית של המנכ"ל או הבעלים בארגון יכולה לדחוף פרויקט מסוג זה, שכן לאלה קיימת ההכרה וההבנה כי ללא פתרון מוטה עסקים מתאים – לארגון לא תהיה זכות קיום, ולכן גורמים אלה גם יעמידו את המשאבים המתאימים.

מלחמת לבנון השנייה, שהתאפיינה בשימוש בנשק רקטי סטטיסטי זול ובכמויות גדולות, לצד התגברות פוטנציאל האיומים מעזה והגדה המערבית – יצרו חוסר הלימה בין פתרונות גיבוי הנתונים והמערכות הקיימים, לסוג האיום החדש. כתוצאה מכך, התפיסה הנהוגה כיום לגבי הקמת אתרי גיבוי למערכות הקריטיות במרחק גיאוגרפי קטן – אינה נותנת פתרון גיבוי מספק.

הפתרון המסתמן כיום למציאות מפת האיומים החדשה שנוצרה הוא הקמת אתרי גיבוי בחו"ל. נכון להיום, ניתן למנות על כף יד אחת את מספר החברות שהקימו אתרים כאלה בחו"ל. ואילו מרבית החברות – החל מגופים פיננסיים גדולים וחשובים המנהלים את כספי הציבור ועד לחברות ביטחוניות המייצאות במאות מיליוני דולרים בשנה – עדיין חיות בעבר, או סומכות על המזל.

פורסם בדיילימייל גיליון 4310 יום ה', 12.10.2006
מאת: חיים רינהולד, ראש תחום DRP בקבוצת הייעוץ הלפרין-HMS