המציאות שמאחורי נתוני האבטלה

הנתון אינו מביא בחשבון את ציבור הלא מועסקים במשק שאינם מחפשים עבודה במסגרת צינורות המדינה

הורדת דירוג האשראי של ארה"ב על ידי S&P מ-AAA ל-AA+ נחתה בהפתעה על ראשי המשק והכלכלה בישראל, ואת התוצאות ניתן לראות בבורסות העולם כמו גם בבורסה בתל אביב. זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שדירוג האשראי של ארה"ב יורד מהדירוג המושלם, וגלי המים הסוערים של ההכרזה מטלטלים גם את ספינת הכלכלה הישראלית, כהגדרת שר האוצר. ואולם, אם הכלכלה היא ספינה – הרי ששר האוצר הוא קברניטה, והתחושה היא שמנסים לשכנע אותנו שהגלים המתנפצים אל דופן הספינה אינן אלא אדוות תמימות. האומנם?

ראשי המשק והכלכלה מתהדרים בשיעורי האבטלה היורדים. מאז 2009 נרשמה ירידה בשיעורי האבטלה בישראל והשנה הגיע שיעורה ל-5.7% – הנמוך ביותר זה שנים. בבואם לתקוף את המחאה החברתית מנופפים שרי הממשלה בנתון חסר תקדים זה בניסיונם לצייר מצב שלפיו לא נותר לנו אלא לטפוח על שכמם. אך כדאי לעצור לרגע ולהסתכל על האותיות הקטנות – לבדוק שמא יש בעיה אקוטית מעבר לנתון האופטימי, שרק מחריפה והולכת, למרות עלה התאנה הסטטיסטי.

ראשית, יש לזכור כי שיעור האבטלה נקבע לפי היחס בין מספר מחפשי העבודה, לפי רישומם בלשכות התעסוקה, לבין סך כוח העבודה במשק. כלומר, הנתונים הסטטיסטיים מביאים בחשבון את אלה שחיפשו עבודה, פנו ללשכות התעשייה, פנו למעסיקים – ושאם היתה מוצעת להם עבודה מתאימה, היו יוצאים מהסטטיסטיקה. אלא שהנתון הזה אינו מביא בחשבון את ציבור הלא מועסקים במשק שאינם מחפשים עבודה במסגרת צינורות המדינה. כך, למשל, הנתונים אינם מביאים בחשבון את שיעורי אי התעסוקה הגבוהים בקרב ערבים ישראלים ויהודים חרדים שאינם מחפשים עבודה כלל.

בישראל יש שיעור גבוה יחסית של אנשים שאינם מחפשים עבודה ולכן המדד הרלוונטי עבורנו צריך להיות שיעור אי התעסוקה במדינה – שהוא מהגבוהים בעולם המודרני. המשמעות שמאחורי המספרים וטבלאות ההשוואה היא קודם כל שיש רבים בישראל שנפלטו ממעגל העבודה ואיבדו את התקווה לחזור אליו עד כדי כך שכבר אינם טורחים להתייצב בלשכות התעסוקה כדי לחתום חתימת סרק. עם אלה נמנים עובדים מבוגרים שעדיין לא הגיעו לגיל פרישה אך אפסו סיכוייהם למצוא עבודה.

מעבר לאותו ציבור שנפלט ממעגל העבודה בעל כורחו, במסגרת הבלתי מועסקים נכלל שיעור גבוה של אנשים מהמגזרים החרדי והערבי שלא עובדים כדרך חיים. אפשר גם להניח, לאור שיעור הילודה במגזרים אלה, ששיעור הבלתי מועסקים אף יגבר ויילך. מאחורי הסטטיסטיקה מסתתר גם ציבור של עובדים רבים המועסקים במשרה חלקית, בשכר מינימום או בשכר שאינו גבוה בהרבה ממנו, ועובדים השתייכים למעמד הביניים אך כוח הקנייה שלהם נשחק בשל יוקר המחיה וקיצוץ מתמשך של השירותים שבעבר סופקו לציבור על ידי המדינה.

הסתירה בין הנתונים הסטטיסטיים המצביעים על מצב טוב ושיפור כלכלי לבין חוסר היכולת של חלק גדול מהציבור ליהנות מרווחי עמלו היא שגרמה, בין היתר, ליציאת מעמד הביניים לרחובות. אם לאחר שצלחנו את המשבר הגלובלי, כך אנו חשים כשמצבנו הכלכלי טוב יחסית – לך דע מה יקרה בזמנים הקשים ובשעות מבחן שעוד נכונו לנו.

(הכותב הוא משנה למנכ"ל הלפרין יועצים)

המאמר פורסם ב- themarker ב- 28/08/2011